top of page
מה חשבתי לעצמי? אני לא מבינה בזה בכלל הם בטח ייצאו באמצע!
מחשבות כאלה ועוד הם חלק ממה שאני קוראת לו: הצנזור. הצנזור לא נולד איתנו. הוא מצטרף אלינו באיזור גיל 3. איך הוא נולד? ילדים קטנים יכולים להצביע על מישהו ברחוב ולצעוק "אמא,למה הוא מכוער?" אם מתמזל מזלנו, ויש לנו מבוגר אחראי, הוא יסביר לנו שלא צועקים למישהו דבר כזה, כי זה לא מקובל וככה אנחנו לומדים מהם החוקים החברתיים והתרבותיים וככה הצנזור שלנו נבנה. הוא מגן עלינו, כדי שלא נעשה משהו לא מקובל. כחלק מהלמידה, כל כישלון נצרב אצלנו ואנחנו מבינים מה לעשות כדי לא להיכשל שוב. ככ
ועכשיו- כל אחד יגיד משהו במעגל
אוף אני שונאת את זה, מה זה משנה, מזיעה ואז אומרת את זה מהר הלעמוד הזה סוגר אותי, זה עושה לי לא טוב בפנים לחץ הופך לי את הבטן, אני לא משוחררת ולא יכולה לאלתר כל מה שאני מתכננת להגיד אני נשמעת מונוטונית ומשעמממת אני מזיעה ומסמיקה. אני שוכחת את השיח הקולח ונהיית נורא דידקטית כזאת ביקשתי לא להיות ראשונה, לא הצבעתי בכיתה לעמוד על במה לא תמצאי אותי בחיים הרגע הזה כשנכנסים לאוטובוס וכולם מסתכלים הייתי הכי טובה בכיתה אבל מול האנשים לא הייתי במיטבי. קשה לי לעמוד מול ק
bottom of page